תולדות המכללה

מחזון למציאות

סיפור הקמתה של המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה
בשנת 1969 התכנסו במלון "עדן" בירושלים שלושה מנהיגים: שר החינוך והתרבות דאז, זלמן ארן, שר האוצר דאז, פנחס ספיר ומנכ"ל אורט דאז, מר יוסף חרמץ. השלושה דנו בחשיבות החינוך הטכנולוגי כתנאי לפיתוח עתידי בארץ והשר ספיר הביע כבר אז את שאיפתו להקים מכללה טכנולוגית בגליל ואולם, לא פחות מ 13 שנים חלפו מאז עד שהתהליך החל לנוע קדימה ולהתממש.
להלן השלבים העיקריים בדרך להגשמת החזון:
בחודש אוגוסט 1975, כשש שנים לאחר שנפגשו בירושלים, סיכמו נציגי אורט, האוצר והחינוך על הקמת מכללה בין-לאומית ליהדות העולמית, שתשמש מעין בית ספר גבוה עבור צעירים מארצות הפזורה, בתקווה שחלקם יחליטו להישאר בארץ בגמר לימודיהם. בנוסף אושר תקציב של 15 מיליון דולר, שמימונו חולק בין 3 הגופים בחלקים שווים. לגבי מיקום העתיד להבנות היתה מחלוקת: בעוד שספיר דחף לכך שבית הספר יוקם בגליל כדי להזרים דם חדש לאזור, חרמץ קיווה להקים אותו דווקא על אחת הגבעות בדרך לירושלים, בתקווה שהמוסד  שיבלוט לעין ימשוך תורמים בדרכם מנתב"ג לבירת ישראל.
אלא שמותו של ספיר בשלהי אותה שנה טרף את הקלפים: באופן שהפתיע את ראשי אורט, הממשלה והסוכנות החליטו לסגת בהדרגה מהבטחותיהם ולמעשה לרדת מהתכנית. מנגד, מקס בראודה,  יו"ר אורט העולמי, בין השנים 1957-1980, החליט לפעול בנחישות למען מימוש החזון והשגת הכסף הדרוש לשם כך. לימים זכרו לבראודה את נחישותו זו וכאות תודה והוקרה החליטו לקרוא את המכללה על שמו.
רשת אורט ישראל הונהגה באותם הימים ע"י פרופ' אפרים קציר, שכיהן אז כנשיא המועצה האקדמית של הרשת וע"י מנכ"ל אורט ישראל דאז, מר ישראל גורלניק. אליהם הצטרפו ליוזמה לקדם את בניית המכללה הטכנולוגית בגליל, גם התעשיין סטף ורטהיימר ומר חיים הרצוג, שכיהן אז כיו"ר תכנית  2000. העובדה שממשלת ישראל החליטה באותם ימים לפתח את הגליל כ"חבל שנות האלפיים" נתנה לתכנית הקמת המכללה דחיפה חשובה והיא יצאה לדרך.
מתוך ספר זכרונותיו של מר יוסף חרמץ : "בחודש פברואר של שנת 1985, ביום גשום וברוח סוערת, התאספו חברים של הוועד הפועל של ארגון אורט העולמי על גבעה חשופה בשולי העיר כרמיאל לטכס הנחת אבן הפינה, לציון התחלת הבנייה של המכללה ולחזות בהטמנת מגילת היסוד של הבניין, החתומה בידי חיים הרצוג, אפרים קציר, יצחק נבון, ברוך ונגר, ראש עיריית כרמיאל והנהגות אורט הבינלאומית והישראלית. באותו יום נכחו בטכס שלושה נשיאים של מדינת ישראל."
מי שכיהן באותם הימים כראש מינהל החינוך בעיריית כרמיאל  היה מר עדי אלדר. אלדר הבין את הפוטנציאל הגדול שצפוי לעיר עם הקמת הקמפוס הטכנולוגי. בפגישה שיזם עם נציגי רשת אורט סוכם שהרשת "תאמץ" את בי"הס התיכון היחיד בעיר (ע"ש הורוביץ) וככלל תיתן חסות למערך החינוך העל יסודי, במטרה להגביר את סיכויי הבוגרים להתקבל כסטודנטים במכללה האקדמית החדשה.
באוקטובר 1988, שלוש שנים לאחר הנחת אבן הפינה, יצאה לדרך שנת הלימודים הראשונה במכללה. 140 סטודנטים נרשמו לשלוש מחלקות:  אלקטרוניקה, רובוטיקה ושיווק; טקס החנוכה הרשמי התקיים ביוני 1989 במעמד הנשיא דאז חיים הרצוג, שהיה, כאמור, מהוגיה הראשונים וממקדמיה העיקריים של המכללה, הנשיאים לשעבר אפרים קציר ויצחק נבון, נשיאי וראשי רשת אורט בארץ ובעולם ואישים רבים נוספים. בנאומו הציג הנשיא הרצוג את חזונו, לפיו המכללה תמשוך אליה "כמגנט" את כל תלמידי אורט באשר הם. "המכללה הזו של אורט הינה הרבה מעבר למכללה טכנולוגית ברמה גבוהה", אמר הנשיא והדגיש כי קיים קשר ישיר וברור בין החינוך הטכנולוגי לעתיד היהדות.
גם פרופ' קציר ריגש את הנוכחים בדברים שנשא, בעיקר כשהכריז על שאיפתו להקים במקום מרכז מדעי ותעשייתי שיתבסס על מחשבים, רובוטיקה, אלקטרוניקה וטכנולוגיות חדשות. ראש העירייה, עדי אלדר, פירגן בנאומו לקודמו בתפקיד, ברוך וגנר ז"ל, שנפטר זה מכבר, והשווה אותו למשה רבנו, על כי ראה את "הארץ המובטחת", אך לא זכה להגיע אליה.
במרוצת השנים, עם הרחבת תחומי הלימוד, הקצתה עיריית כרמיאל שטח מוניציפאלי נוסף של 1000 דונם במערב העיר, לטובת פיתוח המכללה. בד בבד, גם החזון הפדגוגי הלך והתממש ותלמידים רבים, שסיימו את לימודי התיכון שלהם וקיוו להתמקצע כהנדסאים, מצאו במכללה כתובת אידיאלית להגשמת חלומם, בין היתר משום שהטכניון לא הכיר בתארים שבהם החזיקו רבים מהם. בהמשך פיתחה המכללה תכניות לימודים מקוצרות לתוארי הנדסה מתקדמים. תכניות ייחודיות אלה תרמו להשארת מיטב "המוחות" בישראל, שכן סוף סוף קם מוסד אקדמי שהכיר בפוטנציאל שלהם ומצא דרכים יצירתיות לטפחם למען קידום התעשייה בארץ ובגליל בפרט.
בשנת 1989, לאחר שנת פעילות אחת, מונה פרופ' פנחס שוינגר כמנהלה הראשון של המכללה. כבר בראשית דרכו חתר פרופ' שוינגר בכישרון רב למימוש חזון המייסדים ובשנת 1992 השתנה מעמדו של ביה"ס הקטן להנדסאים והוא הפך ל"מכללה האקדמית להנדסה". המכללה קיבלה היתר מהמל"ג לרישום תכניות לימוד ובשלב זה, בכדי להבטיח את עצמאותה האקדמית והמנהלית, היא גם שינתה את המבנה הארגוני שלה והתאגדה כעמותה רשומה. ואכן, בשנת 1996 הוכרה המכללה ע"י המל"ג כמוסד להשכלה גבוהה והוסמכה להעניק תארים אקדמיים.
בשנים שחלפו מאז, כעשרים שנה מיום הקמתה, נפתחו במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה תכניות לימוד רבות, הן לתואר ראשון והן לתואר שני, ומשורותיה יצאו אלפי בוגרים, אנשי מקצוע מן המעלה הראשונה, שהשתלבו היטב ובתפקידי מפתח בתעשייה הישראלית והוסיפה לה ולמכללה שהכשירה אותם הרבה כבוד ומוניטין. גם בימים אלה ממשיכה המכללה לסמן לעצמה יעדים ואתגרים חדשים, מתוך נחישות ואמונה כי תשיג גם אותם.